ביהמ"ש דחה בקשת עובד בסלקום לחשוף את תנאי פרישתם של בכירים בחברה

1.      בפני בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים ביחס לעובדים אשר הועסקו בנתבעת לפני 1.4.98 ופרשו, הסכמי פרישה, פירוט הפיצויים והמענקים ששולמו להם; תלושי השכר ו/או תלושי פנסיה ודו"ח קופת הפיצויים.

2.      נימוקי הבקשה: עניינה של התביעה בנסיבות סיום עבודתו של התובע, האם פוטר כטענתו או שמא התפטר כטענת הנתבעות, והסעדים הכספיים המגיעים לו, במיוחד הפיצויים המוגדלים מכח הסכם קיבוצי מיוחד (הסכם ז'ילוני) והנוהג הקיים בנתבעות בענין כטענת התובע. המבקש טען כי מקום שישנה רלבנטיות למסמכים, ניתן ליתן משקל לצנעת הפרט בדרכים שונות.

המשיבות טענו בתגובתן כי אין לתובע כל זכות לפגוע בפרטיותם של עובדים בכירים שפורטו בבקשתו ולחשוף תנאי פרישתם; התובע לא הראה רלבנטיות למי מהבכירים שפירט לנסיבות סיום עבודתו וזכותו הנטענת בכתב התביעה; חלקם עובדים שהועסקו בחוזים אישיים וברור מלכתחילה כי הסכם ז'ילוני אינו חל על העסקתם; העובדים המבוקשים סיימו עבודתם בחברות בנסיבות שונות; התנאי להחלת הסכם ז'ילוני הינו כי מדובר בעובד אשר פוטר מחמת צמצומים בלבד; המסמכים המבוקשים לא יסייעו לתובע להוכיח קיומו של נוהג. עוד הוסיפו הנתבעות כי הפרטים המבוקשים בענין תנאי שכר, פרישה ופנסיה הינם נתונים פרטיים וחסויים של עובדים אחרים שלהן שאין לגלותם עקב הפגיעה בפרטיות, חלקם ממלאים תפקידים בכירים בחברות אחרות, חשיפת הפרטים עלולה לגרום להם נזק. התובע התפטר, לטענתן, בחודש 9/08 במפורש ובאופן חד-משמעי, על רקע היותו שחוק ועייף לאחר תקופת עבודה מ- 1.1.92 ובקשתו התקבלה. התובע ניסה לאחר מכן לחזור בו מהתפטרותו, לכך סירבו הנתבעות.

3.      3.      מדובר בתביעה שעניינה, בין היתר, לתשלום פיצויי פיטורים מוגדלים. בכתב התביעה ונספחיו אין לכאורה בשלב זה תשתית ראייתית מבוססת לגירסת התובע בענין פיטוריו, כפי שעולה מהתכתבויות אשר צורפו. מדובר במחלוקת עובדתית ומשפטית הטעונה בירור. טענות התובע הוכחשו במפורט בכתב ההגנה. אשר לנוהג הברור וחד-משמעי המקובל, כטענתו, לאורך שנים בחברה לשלם פיצויי פיטורים מוגדלים עפ"י הסכם ז'ילוני לעובדים מקבילים לתפקידו בכל מקרה של סיום עבודה גם בהתפטרות, הטענה הוכחשה. עוד ציינו הנתבעת כי מדובר בטענה עובדתית חלופית שאין להעלות בנסיבות בהן טען התובע כי פוטר מעבודתו.

4.      4.      גילוי המסמכים נועד לחשיפת ראיות המצויות בידי אחד מבעלי הדין.

תקנה 46 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 קבעה הוראות מפורשות בענין גילוי מסמכים. בית הדין רשאי להתיר גילוי מסמכים ועיון בהם אם סבר שהמסמכים שגילויים מתבקש יאפשרו " דיון יעיל". תנאי לקיומו של דיון יעיל, הוא שהמידע המבוקש יהיה רלבנטי למחלוקת הנדונה. ביקש צד להליך צו לגילוי ולעיון במסמכים, יידרש בית הדין "בראש ובראשונה... למידת הרלוונטיות של המסמך שגילויו מתבקש, לצורך הכרעה בשאלות שבמחלוקת" [עע 129/06 טמבור בע"מ - אברהם אלון ואח', ניתן 7.5.06); בהתקיים מבחן הרלבנטיות, הכלל הוא שיש להבטיח גילוי רחב ככל הניתן [רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ. הנרי אזולאי ואח', פ"ד מט 4, רע"א 4999/95 ALBERICI  INTERNATIONAL נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד נ(1), 39). הטעם לכך הוא, שאם יוברר לבעל הדין שהמסמכים שאת גילויים ביקש אינם משרתים את עמדתו, עשוי הוא לזנוח חלק מטענותיו, או  לנסות ליטול את עוקצם של אותם מסמכים באמצעות ראיות אחרות [עע 482/05 שלומי משיח - בנק לאומי לישראל בע"מ, ניתן 22.12.05]. הרלבנטיות לצרכי גילוי היא במידת האור שהמסמך עשוי לשפוך על המחלוקת שבין הצדדים. מסמך שיש בו כדי לסייע לקו חקירה הוא רלבנטי. לעומת זאת, מסמך שאין בו כדי לחזק טענה או להחלישה וכל כולו לא בא אלאל ל"דוג" בעניינו של בעל דין אין לגלותו (דב"ע נז/ 55-3 קבקוב הרצל - בנק מסד בע"מ, מיום 14.9.99).

שני תנאים להתקיימותו של מבחן הרלבנטיות: תנאי בו נדרשת הוכחת קיומה של זיקה ברורה בין גילוי החומר המבוקש לבין טענותיו של המבקש בהליך העיקרי. זהו ההיבט הצר של מבחן הרלבנטיות, שקיומו הוא תנאי הכרחי לביצוע "דיון יעיל" כנדרש בתקנה 46.

אולם אין זה תנאי מספיק. התקיים תנאי הסף, יוסיף בית הדין ויידרש להיבט הרחב של מבחן הרלבנטיות. במסגרת זו תבחן הבקשה לגילוי המסמכים, על רק נסיבותיו של המקרה הנדון; בשים לב לאמות המידה הקיימות ומשקלן מנקודת מבטו של מבקש גילוי המידע; ההשלכות על ההליך העיקרי ועל האינטרסים של הצדדים ומידת תרומתם של כל אלה לקיומו של 'דיון יעיל' בהליך העיקרי. בשלב השני יבחן בית הדין ב"מבט על" וישקול את מכלול האינטרסים והאיזון ביניהם על רקע נסיבות המקרה. (עע  494/06 מדינת ישראל - נציבות המים - קלרק אבנציק, ניתן 28.3.07).

ביה"ד הארצי לעבודה גזר על עצמו מדיניות של ריסון ואי מתן צו גורף לגילוי מסמכים (דב"ע נא/ 160-3 בנק הפועלים נ. אליהו מרלגית, פד"ע כ"ג, 384) על מנת להמנע מפגיעה בפרטיותו של צד שלישי (רע"א 8551/00 פ"ד נא(2) 102).

5.      לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר התיק, לא שוכנעתי לאור המכלול, איזון האינטרסים ומידת תרומתו של החומר המבוקש לדיון יעיל - בקיום הצדקה להעתר לבקשה.

הלכה פסוקה קובעת כי תנאי פרישתם של עובדים אלה ענייניהם הפרטיים. גילויים עלול, לפיכך, לפגוע בזכותם לפרטיות ולצנעת חייהם (ס' 7א' לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק הגנת הפרטיות התשמ"א-1981), ודב"ע מט/3-2 רויך נ. בנק לאומי לישראל בע"מ, פד"ע כ' 377).

הגילוי המבוקש במקרה דנן גורף ורחב במיוחד, בהתייחסו להיקף העובדים שפרטיהם התבקשו. ספק אם קיימת זיקה ברורה בין החומר המבוקש בנסיבות סיום עבודתם של העובדים לבין טענות התובע. משנקב התובע בשמות העובדים ותפקידם נמנעה למעשה מראש האפשרות של שמירת הסודיות המתחייבת במסירת הפרטים.

6.      6.      לאור האמור, מההיבט הרחב של מבחן הרלבנטיות והספק במידת תרומתם של המסמכים לדיון יעיל והוכחת נוהג, נוכח מחלוקת בשאלת נסיבות סיום עבודתו של התובע לעומת נסיבות סיום עבודתם של העובדים המבוקשים וכן פגיעה בלתי מידתית בפרטיותם של כעשרים עובדים אחרים שאינם צד להליך, החלטתי להורות על דחיית הבקשה.

למען הסר ספק, ניתנת לנתבעות ארכה של 7 ימים להמצאת המסמכים שבכוונתן להשתמש בהם בדיון כמבוקש.

משנדחתה הבקשה - ישא המבקש בהוצאות המשיבות (שכ"ט עו"ד) בסך כולל של -.1,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין.

ההחלטה תישלח לצדדים ע"י המזכירות.

ניתנה היום כ"א בחשון, תש"ע (8 בנובמבר 2009) בהעדר הצדדים.